ניהול תיקי נכים קשים (משותקים ופגיעות ראש)

איינשטיין אמר ש"יצירתיות היא לראות את מה שכל אחד ראה, ולחשוב את מה שאף אחד אחר לא חשב".

במאמר זה נסקור מספר נקודות מתוך הרצאות שאנו נותנים בימי עיון, בהם אנו מלמדים עורכי דין ונותנים "טיפים" על אופן ניהול תיקים של נכים קשים. נקודת המוצא שלנו היא שחייבים להיות איינשטיין.

האחדת סכומים או פריצת גבולות?

למרות שבית המשפט העליון פסק שבפריטי נזק שחוזרים על עצמם במקרים של נכים קשים כמו בנושא דיור, ניידות ועוד רצוי להגיע מראש להסכמות "ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש", אסור לעורך דין לפחד לנסות להמציא את הגלגל מחדש בכל מקרה שיש צורך בכך.

למשל, משותק ב-4 גפיים (קוואדרופלג) שהוא גם מונשם זקוק לעזרה והשגחה רבה יותר ממי שאינו מונשם, ולכן הסכומים שצריך לפסוק לו עבור מטפלים ועזרת הזולת בד"כ גבוהים יותר מהסכומים המקובלים שפוסקים לנכים שמצבם קל יותר.

במקרים של תאונת דרכים חלק מפריטי הנזק מוגבלים ("תקרת פיצוי"), כמו הפיצוי עבור כאב וסבל. לעומת זאת, בפריטי נזק רבים הפיצוי נקבע לפי משתנים רבים כמו למשל הנזק שנגרם (נכות רפואית ונכות תפקודית), גיל הנפגע, גובה השכר לפני התאונה, תוחלת החיים הצפויה ועוד.

פיצויים עבור התאמות דיור לנכים קשים

למרות שעפ"י הפסיקה מקובל לפסוק כ- 450,000 ₪ עבור דיור לנכה כאשר יש צורך גם במטפל שיתגורר עם הנכה, וסכום של כ- 250,000 ₪ כשאין צורך במגורים עם מטפל, במקרים מיוחדים נפסקים סכומים גבוהים יותר. כך למשל, במקרה שהנפגע התגורר לפני הפגיעה בבית גדול מהממוצע, או כאשר מדובר נפגע צעיר שלא הספיק לרכוש דירה לפני הפגיעה, סכומי הפיצוי עבור התאמת דיור לנכה יכולים להיות כפולים ואפילו יותר מכך.

בית או מוסד

משיקולי חסכון בהוצאות, הנתבעים וחברות הביטוח מעדיפים כמעט תמיד "לזרוק" את הנפגע למוסד ("מסגרת  חוץ ביתית"). לתובעים אסור להיכנע לדרישה שכזו (אלא אם יש במקרה ספציפי צידוק למגורים במוסד, כמו למשל עדיפות מבחינה רפואית, אי-מסוגלות הורית וכדומה).

למגורים בבית יש יתרונות רבים, ובראש וראשונה נקבע כי שהות בבית מאריכה את תוחלת חיי החולה.

למרות שבמקרים בהם אין לנפגע משפחה תומכת הנתבעים דורשים להעבירו למוסד לאחר השחרור מאשפוז, בית המשפט העליון הכיר בהעדפת המגורים בבית על פני מוסד גם כשמדובר בנפגע ערירי, שאין לו בישראל לא בית ולא משפחה והוא זקוק לעזרה צמודה של מטפלים.

עזרת הזולת לנכים קשים

עפ"י ההלכה (פס"ד "אקסלרד"), במקרה ה"רגיל" של נכים קשים, כאשר הנפגע זקוק לעזרה 3-4 שעות ביממה וביתר הזמן זקוק להשגחה בלבד, נקבע שעבודת הסיעוד יכולה להיעשות ע"י מטפלים זרים. שערוך הסכום שנפסק בפס"ד אקסלרד (12,000 ₪ נכון ליום 5.9.00) הינו כ- 17,000 ₪ לחודש בערכי יולי 2023.

אך יש מקרים שבהם לא מתאים עובד זר אלא צריך דווקא עובד ישראלי, או מקרים שבהם יש צורך ב-2 עובדים. להלן מספר דוגמאות:

פגוע ראש שבקושי מתקשר עם סביבתו, ויש חשיבות שהעובדים בסביבתו יהיו ישראלים דובר עברית;

נפגעת צעירה שראוי שהמטפלת שלה תהיה ישראלית בת גילה, שתאפשר לה להתנהג בחופשיות בחברת המטפלת כמו עם חברות בנות גילה;

נכים קשים, שבחלק מהפעולות כמו רחצה או העברות יש צורך -2 מטפלים בו-זמנית.

במקרים כאלו ואחרים יש לעתור לחרוג מהסכומים שנקבעו בפס"ד אקסלרד כלפי מעלה.

פיצוי עבור עזרת בני משפחה

בנוסף לפיצוי עבור עזרת הזולת, במיוחד במקרים של נפגעים קשים, פוסקים פיצוי נוסף, נפרד, עבור עזרת בני המשפחה: הורים, אשה, בעל. בהתאם לפסיקה, "אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני משפחה יסייעו לנכה בלא תמורה… הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה".

הפסדי שכר לא מדווחים – האם מתחשבים בהם בפסיקת הפיצויים ?

לא מעט עו"ד מתלבטים כיצד לנהוג במקרים של הפסדי שכר שלא דווחו. במקרים של נכים קשים, שאיבדו לחלוטין את יכולת ההשתכרות כתוצאה מהפגיעה, התחשבות בשכר הלא מדווח יכולה להיות מאד משמעותית בקביעת גובה הפיצויים. מנגד יש חשש משלטונות המס.

בית המשפט העליון דן בדילמה המתעוררת במצבים בהם הניזוק טוען להכנסה לא מדווחת. מצד אחד, הפיצוי לניזוק נגזר מההכנסה האמיתית שהוכחה ו"אין להעניש את הניזוק, ובוודאי כך לגבי התלויים בו, בשל חטאיו". מצד שני, החוטא יוצא נשכר. נקבע כי על הניזוק הטוען להכנסה לא מדווחת מוטל נטל גבוה במיוחד להוכחת טענותיו, "שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת". לאחרונה בית המשפט העליון הצביע על מספר "כללי אצבע", ביניהם: על על הניזוק-התובע נטל הוכחה מוגבר להוכחת גובה השתכרותו הלא מדווחת, יש להתייחס בחומרה רבה יותר למצג פוזיטיבי של אי השתכרות כלפי הרשויות (למשל, דיווח כוזב) להבדיל מאי דיווח "פסיבי", יש להתייחס בחומרה רבה יותר לאי דיווח של עצמאי מאשר לאי דיווח של שכיר שמעבידו לא הנפיק לו תלוש משכורת, יש להתייחס בחומרה רבה יותר לניזוק החי מאשר לתביעת אלמנה ותלויים.

גישור – כן או לא?

להליך הגישור יש מספר יתרונות. בין היתר מדובר בהליך מהיר יותר מניהול תביעה בבית משפט (שלעתים אורכת מספר שנים, כולל אפשרות לערעורים). בנוסף, הליך הגישור סודי ואינו מחייב את הצדדים (אלא אם הגיעו להסכמה הדדית). להליך הגישור לעתים יש יתרון גדול בתיקים מאתגרים, תיקים של נכים קשים. מתוך רצון למנוע פרסום, או מחשש שעלול להתקבל פס"ד עם השפעות רוחביות או מכל סיבה אחרת, לעתים נתבעים מוכנים לסיים תביעות בסכומים מאד משמעותיים בגישור, באופן שמיטיב עם התובעים.

לא לפחד לחשוב מחוץ לקופסא, ו"לחשב כיוון מחדש"

כל תיק הוא עולם ומלואו. אין נוסחאות קבועות. מקרים של נכים קשים הם בד"כ מקרים ייחודיים שדורשים פתרונות ייחודיים.

לא תמיד ההליך מתנהל לפי פורמט קבוע ולפעמים חייבים לאלתר תוך כדי הליך.

למשל, כאשר לאחר הגשת ראיות בתביעת נזיקין בית המשפט מעיר שהוא לא משוכנע בקיומה של רשלנות, ניתן לבקש באופן מיוחד ביקור של השופט במקום התאונה. לפעמים אין טוב ממראה עיניים, וביקור כזה יכול להיות שובר השוויון. כך היה מקרה של טביעה בים בו השופטת סברה שאין רשלנות מפני שהתובע נכנס לים במקום אסור לרחצה. רק לאחר ביקור במקום התאונה השופטת שוכנעה שהחוף בו התובע טבע נראה כמו חוף רחצה, הוא לא היה מגודר, לא היו שלטי אזהרה וכיו"ב.

המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד והוא אינו מהווה ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.

המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקורא אשר נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים