תאונות וטביעות בים ובבריכה – גלגל הצלה משפטי

למי שייכים החופים ואת מי ניתן לתבוע?

מדינת ישראל הינה הבעלים של החופים במדינה. על המדינה מוטלת חובה לפקח בקביעות על החופים ותקינותם בכלל ובעונת הרחצה בפרט. בנוסף, בד"כ תביעה לאחר טביעה מוגשת נגד הרשות המקומית שהחוף מצוי בתחומה, כמי שאחראית על הפעלת החופים ואחזקתם. במקרים מתאימים התביעה מוגשת גם כנגד מי שקיבל הרשאה להחזיק ולהפעיל את החוף.

מי אחראי במקרה של טביעה בבריכה?

בבריכה פרטית או ציבורית האחריות חלה על המפעיל והבעלים, בדומה לאחריות רשות מקומית.

במקרה של אסון הבולען בבריכה פרטית בבית שהושכר למסיבת חברה – אסון שהסתיים במותו הטראגי של בחור צעיר – צצו ועלו שאלות נוספות אותן יש לבחון, כגון קיומם/היעדרם של היתר, אישור מהנדס, רישיון להפעלת עסק וכיו"ב.

האם יש הבדל בין טביעה במקום רחצה מוכרז (מוסדר) ומקום לא מוכרז?

הכל תלוי בנסיבות. לדוגמא, בית משפט דחה תביעה של הורים שהגיעו לחוף מוכרז בכנרת כשעתיים לאחר תום שירותי ההצלה, כשבמהלך שהותם בחוף בתם הפעוטה טבעה למוות. באותו מקרה, למרות שמדובר בחוף מוכרז, נקבע שההורים "עצמו עיניים" והתעלמו מהשילוט הברור שהתריע באותיות קידוש לבנה בשלוש שפות ואסר על רחצה ללא שירותי הצלה. מדובר בתוצאה מאד קשה נוכח האסון הנורא שפקד את המשפחה, גם אם מבחינה משפטית התוצאה נכונה נוכח הנסיבות. מצד שני, יש מקרים רבים בהם התביעה מתקבלת, ואפילו בחופים לא מוכרזים.

תאונות וטביעות בים ובבריכה ומשרד עו"ד זלצר

משרד עו"ד זלצר עתיר ניסיון בייצוג נפגעים בתביעות נזקי גוף קשות, כולל בתאונות בים ובבריכה ובמקרי טביעה. עם למעלה מ- 50 שנות ניסיון בתביעות נכות קשה ו-100% נכות, משרדנו ייצג ומייצג את הנפגעים הקשים ביותר. להלן מספר דוגמאות:

מ', בחור בשנות העשרים לחייו במועד התאונה, הגיע עם חברים לחוף ים באילת, לבלות, לרחוץ בים ולקפוץ למים כמנהג רבים מתושבי העיר ומבקריה. באחת הפעמים, בזמן שכבר היה בתנופה לקפיצת ראש, הוא הבחין באופנוע ים שהתקרב לכיוונו. על מנת שלא לפגוע באופנוע, ומכיוון שבשלב זה כבר לא יכול היה להימנע מהקפיצה, הוא נאלץ "לשבור" את הקפיצה ונחת במים רדודים, במרחק ועומק פחות ממה שתכנן מלכתחילה. מ' נחבל מקרקעית הים ונותר משותק ב-4 הגפיים (קוואדרופלג). מ' החל לטבוע וחבריו משו אותו מהמים. על פי שילוט שהיה מוצב במקום, החוף היה "מקום מוכרז לפעילות ספורט מים". אמנם באותיות הקטנות בשילוט הופיע בין ביתר: "זהירות, מקום מסוכן לרחצה" ו- "אין שירותי מציל", אך לא היה במקום שילוט תקני. החוף גבל בחופים מוכרזים משני צידיו ללא הפרדה ברורה. לא היה במקום כל שילוט האוסר על כניסה למים ועל רחצה בחוף, לא היה כל גידור או סימון כלשהוא, וכמובן שגם לא היה במקום שילוט האוסר במפורש קפיצה למים או מזהיר מפני סכנת קפיצה למים, כך שהחוף נחזה בזמן התאונה לבאים לרחוץ בו כחוף רחצה מוכרז הפתוח לציבור. בנוסף, הוכחנו שבחוף המדובר היו שירותי רחצה, מזנון, מיטות שיזוף וסממנים רבים של חוף מוכרז. ע"מ להתרשם באופן ישיר בית המשפט אפילו ביקר במקום התאונה, ולאחר ביקור זה, הדרך לפיצוי היתה מהירה.

א', בן 22 במועד התאונה, קפץ לבריכת מים באתר הסטף, קפיצה שכתוצאה ממנה הוא נותר נכה ומשותק בארבע גפיו (קוואדרופלג). ברור לכולם שלא מדובר בבריכת שחיה מוסדרת, ובכל זאת, בית המשפט קיבל את הטענה שלנו שקרן קיימת לישראל (קק"ל) התרשלה בכך שלא הזהירה את המבקרים באמצעות שילוט נאות, המתייחס לסיכון שבכניסה או בקפיצה לבריכה, וזאת לאור העובדה שהיה ידוע לה שבפועל נוהגים רבים מהמבקרים בבריכה לקפוץ למים, תוך אשליה כי אין בכך סכנה. גם א' זכה בפיצויים.

נ' היה בן 11 שנים כאשר טבע במאגר מים של חברת מקורות ונותר עם פגיעה מוחית קשה שבעקבותיה בית המשפט חייב את מקורות לשלם לו פיצויים. מקורות ערערה על פסה"ד. בערעור, בו ייצגנו את הקטין ומשפחתו, טענו בין היתר שמקורות ידעה על כניסה של אנשים וילדים למאגר ולא עשתה מספיק כדי למנוע זאת, לא הזהירה, לא שילטה כראוי, לא חסמה את הכניסה למאגר ועוד טענות. הערעור של מקורות נדחה והיא חויבה לשלם לנ' את מלוא הפיצויים שנפסקו לו.

וכמובן אי אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את המקרה של סשה אלתרמן, שטבעה במי הירקון המזוהמים כתוצאה מקריסת גשר המכבייה. מדובר בגשר ארעי שנבנה לצורך המכביה ה- 15. הגשר נבנה בצורה רשלנית והתמוטט כאשר נבחרת אוסטרליה (וחלק מנבחרת אוסטריה) צעדה עליו. מרבית חברי הנבחרת האוסטרלית טבעו בירקון. באירוע נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו 69, ביניהם סשה אלתרמן, הנפגעת הקשה ביותר שעברה עשרות ניתוחים ופגיעתה זכתה להד תקשורתי נרחב. תביעת הנזיקין הוגשה נגד נתבעים רבים, כל אחד בגין חלקו ברשלנות, בין היתר תנועת מכבי, הועדה המארגנת של משחקי המכביה, החברה שהפיקה את האירוע והזמינה את הגשר, הקבלן/קונסטרוקטור של הגשר, המהנדסים, הרשות המקומית – עירית רמת-גן (הבעלים-מחזיק של הקרקע והרשות שהיתה מורשית לתת היתר בניה להקמת מבנים על גדות הירקון בתחום השיפוט שלה), מהנדס העיר, חברות ביטוח של הנתבעים השונים והמדינה.

מה קורה במקרה של אדם שטובע תוך כדי נסיון להציל אחר?

אנשים סבורים בטעות כי בכל מקרה של אדם שטבע לאחר שניסה להציל אדם אחר, הוא (או משפחתו, במקרה של פטירה) זכאי לפיצויים, אך לא כך הדבר. לא פעם מה שמתחיל כפעילות משפחתית מהנה בים מסתיים באסון כאשר אנשים מגיעים לחוף ללא שירותי הצלה או עם שילוט מתאים ובכל זאת מתעלמים מהסכנה. גם אדם שטבע במהלך נסיון להציל את קרובו מטביעה עלול להישאר ללא כל פיצוי, אם הנסיבות ילמדו שהאירוע לא נגרם כתוצאה מרשלנות.

מה סכום הפיצויים שניתן לתבוע?

בכפוף להצלחה בהוכחת החבות (האחריות), עוברים לדון בגובה הנזק. טענות הגנה שעולות במקרים רבים הינן טענות מסוג הסתכנות מרצון, אחריות מכרעת ואשם תורם.

סכומי הפיצויים נקבעים בדומה לתביעות נזיקין אחרות לפי עקרון השבת המצב לקדמותו. אין נוסחה קבועה לדעת מראש כמה כסף נקבל, אך ניתן להיעזר בכלל אצבע פשוט: ככל שהפגיעה קשה יותר, גיל הנפגע צעיר יותר (תוחלת החיים ארוכה יותר) והפסד ההכנסה גדול יותר, כך גם הפיצוי שיקבע יהיה גבוה בהתאם. בתי המשפט מפרידים את הנזקים לשתי קטגוריות: נזק ממוני (לדוגמא הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, עזרת הזולת, התאמות דיור, ציוד לנכים) ונזק לא-ממוני (לדוגמא כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים). כאשר הנפגע חלילה נפטר, התביעה מוגשת ע"י העזבון/התלויים.

יש מקרים בהם בתי המשפט קובעים אשם תורם בשיעור כזה או אחר, הכל לפי הנסיבות. כך למשל, מ' זכה במליוני שקלים לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 15%, ואילו אצל א' נקבע אשם תורם בשיעור 65%. הנזק של נ' נאמד במליוני שקלים, וממנו ביהמ"ש הפחית אשם תורם של נ' (הקטין) בשיעור של 20% ואשם תורם של הוריו בשיעור של 10%.

התביעה של סשה אלתרמן הסתיימה בפשרה בסכום כולל של כ- 4 מליון דולר, כמובן ללא כל אשם תורם.

המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, והוא אינו מהווה ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקורא אשר נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.